<h1>ספר הנייר הלכ' ניקור</h1>
<h2>דף צג.</h2>
דיני נקור חלב פורגיי"ר בלעז. תניא בת"כ [פר' צו פרשה י' ה"ט] כי כל אוכל חלב ונכרתה [ויקרא ז'] יכול אפילו חלב הדפנות וה"ה לכל שומן בהמה יהא קרוי חלב ת"ל חלב המכסה את הקרב [שם ג'] אותו שקרוי חלב במקום אחר לגבי הקרבה אסור שכמותו קרב לגבי המזבח. וחלב הדפנות הוצרך למעט שהוא דומה לחלב גמור שהוא כשמלה פרושה וקרום דק יש עליו ונקלף החלב בקל מעליו, אבל שומן אליה ויותרת אין צריך מיעוט לפי שחלב האליה איקרי חלב סתמא לא איקרי, גם שאינו שוה בשור, וכ"ש יותרת דהוא לא איקרי חלב בפסוק. חלב שע"ג המסס ובית הכוסות הוא חלב המכסה הקרב והוא החלב הנקרא טייל"א בל' דהוי חלב שענוש כרת. תרבא דקליבוסתא וסתם היכא דמליפינן אטמאתה אסור וענוש כרת והוא חלב שעל הכסלים, וכתב רבי' מ"מ שהוא חלב שעל הקליבוסתא במקום שהבינים הם מתחברות מבפנים, וקליבוסתא הוא עצם קטן ומונח על העצם שקורין הנק"א והוא תחת המתן שקורין לונביי"ל. בקיבה קא"ל או קאפי"ל בלעז והוא עשוי כקשת וראשו אחד גס מאד והראש אחר מתקצר והולך ומחובר לדקין הנקרא בוייא"ש והקיבה בלשון חכמים אקשתא הוא בפנים וחלב מגיע מראש הקשת עד סופו ועב מאד, ומגבו קרוי אייתרא ושם יש חלב מחובר לגב הקיבה, ונחלקו בו חכמי התלמוד [לעיל נ' ע"א] שיש מתיר אחד מן החלבים, ואזלינן לחומרא ושניהם אסורים. וריש מעיא באמתא בעי גרירא, ופי' רש"י כי החלב דאקשתא מושך והולך עד אמה בעוגל הדקין המחוברין בסוף הקיבה ואותו חלב עד שיעור אמה מן התחלת הדקין ושיעורו טפחיים וצריך לגוררו ואסור. וחלב של שאר בני מעיים והוא אנטרויי"ל בל' מותר. וכן חלב שתחת קרום חלב הקרב והוא כשמלה פרוסה ותחתיו קרום הנקלף עם החלב ותחת הקרום יש שומן מחובר לקרב שקורין טריפ"א אותו שומן מותר. וחלב הלב הוא טרפשא דליבא והוא עשוי ככובע והלב נחבא בו מותר, והחלב שבעיקר מותנים הנקראים לונבייא"ש והוא מגיע מריש בוקא דאטמא ולמטה עד סוף החלב של הכליות אותו החלב אסור מן התורה, והלונביי"ש כשגורר היטב החלב מעליו מעל הבשר כל בשר הלונביי"ש היתר גמור. ודכולייתא חלבו אסור כל החלב שהוא תוך הקרום מראש הכליות עד סוף האליה כל החלב המגולה אסור וענוש כרת. וכתב הר"ר אליעזר ממי"ץ כי סמוך לזנב מקום שראש הכרכשא גם השלפוחית שוכבין עליו ותחת אילו יש חלב הרבה ותחת אותו חלב יש דוק אחד מגידים ניירוי"ש בלעז והם כגידי הצואר נקרא טורפי"ל ואותו דוק לבן מאד ותחת אותו דוק הוא רחב יש שומן הרבה. הקרום הלבן שהוא מגידים אסור והחלב שעליו ואותו שומן שתחתיו מותר גמור מטעם שהבשר חופה אותו, וצריך לגרור אותו הגיד יפה יפה ולפי שהוא לבן יש טועין בו ואין יודעים להפריד בין חלב לשומן, ע"כ דבריו. וראש הכרכשא מן הנקב עד טפח צריך לגרור מן השומן. חלב שהבשר חופה אותה מותר כמו שעל הכסלים שתחת הכליות יש בשר אדום מאד ותחת אותו בשר יש שומן לבן ועב ועגול והבשר מפריד דרך החלב מן הכליות ובין אותו שומן מותר גמור והמפרישו טועה.
<h2>דף צג:</h2>
גיד הנשה נוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואין נוהג בעוף שאין לו כף עוגל כבהמה, ואם ימצא ראוי להחמיר. ושני גידין הן הגיד הזה ארוך וראשו מגיע ומחובר לעצם האליה ומתפשט על הכף היא עוגל בשר הנתון על העצם הקולית הנקרא האנק"א בלעז, ועצם הירך שם הוא סמוך לעצם הכף ומשם ואילך נכנס לצד פנימי של ירך שתחת הבשר לאורך הירך עד ארכובה תחתונה לצומת הגידים, כי עצם הארכובה הוא במקום שחותכין הטבחים השוק עם הרגל ועושין שם נקב ארוך בין העצם לצומת הגידים, וצריך לחתוך ראש אותו עצם כי כל הגידים נצמתים ונאסף ראשיהם שם ובאורך אותו העצם מחפה הבשר הנקרא פיל"ש והם בכל אחד ואחד, יש חוטין האסורים מדרבנן וגוף העצם מותר ומחובר הוא לעצם הירך שהוא עגול ותחת אותו העצם שם שורש גיד הנשה ושומט ומשם מתפשט לעצם הקולית שהוא דק ולא עגול וראשו חקוק בכף ושם נכנס עוגל ראש העצם הירך וראשו אחד דק ובסופו יש בדל שקורין טאנדרו"ן ונכנס בבשר בעומק עד סמוך לעור הבשר והוא אצל השדרה, ומסירים כל אילו שני העצמות שפירש כדי לגלות הגיד מכל וכל, ונוטלין כל גופו של גיד שהוא מן התורה, וגם שומנו ושרשיו וענפיו הדקין ושומנו שהוא מדרבנן וישראל קדושים הם ונהגו בו איסור. וצריך לחטט פורגיי"ר בלעז אחריו בכל מקום שהוא מתפשט, וצריך להסיר עצם השדרה על פני כל הירך כולו. והבשר שתחת השדרה היא עבה מאד ואינה מחוברת לעור הבשר כשאר בשר אך נפרד מן עורה בקל ובשפת מקום הפרדה יש בבהמה באורך השפה וניכר בה ריבוי שומן מאד ובכחושה מעט, אותו אסור מדרבנן וגם השומן שבין הבשר והעור צריך לגרר היטב.
והלכתא דהטבחים עכשיו נאמנים על ניקור הגיד, וכן הלכה כרב אלפס. והלכתא דריחא לאו מילתא היא דהלכתא כרבא [ע"ז ס"ו ע"ב] וכלוי דקאי כוותיה דאמר [פסחים ע"ו ע"ב] גדי כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן בתנור מותר דריחא לאו מילתא היא ועבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר והלכתא כוותי', כן פסקו ה"ג ור"א.
<h2>דף צז:</h2>
ואם נמלח הירך בגיד הנשה פסק רב אלפס כרב אשי דשרי בזריקת הגיד ושומנו וכל איסורין שבתורה בס', ואין האיסור המתבטל מן המניין. לשון רב אלפס.
<h2>דף צט:</h2>
והילכתא אין בגידין בנ"ט וה"מ גיד עצמו אבל שומנו משערין בס' (כדרבה) [כדרבא] דאמר כגון שמנונית דגיד הנשה משערין בס'. לשון רב אלפס. ואם כן ירך שנתבשל בגיד הנשה זורק גופו של גיד הנשה ואוכל ושומן משערין בס'. ולפי' ר"י אין השומן אוסר אלא כמו גיד הנשה ואין צריך לשער בס'.
